אבו דאבי, שלוש וחצי שעות לעולם אחר לגמרי

שלוש שעות וחצי אחרי ההמראה מתל אביב אתם באמצע מדבר שהחליט להיות עיר זכוכית, ופתאום מתברר שזה עובד. אבו דאבי לא דובאי, וזה בדיוק העניין. פחות שיא של גינס בכל פינה, יותר עיר שאנשים באמת חיים בה, סובלנית ורגועה יותר ממה שדמיינו כשהתחלנו לחפש.

תכלס מה שמשך אותנו זה המספר. נובמבר יוצא חציון 1140 ₪, כשאוקטובר עוד עומד על 1705 ₪ וספטמבר קופץ ל 2026 ₪. ההפרש הזה בין אוקטובר לנובמבר הוא בדיוק הסיבה שלא הייתי מזמין בחיפזון.

אנגלית עובדת שם בכל מקום, אז אין את הסיפור של להתאמץ. המטבע הוא דירהם, והשקעים שם אנגליים עם שלושה פינים, אז אל תשכחו מתאם. וכן, הדרכון צריך להיות בתוקף לשישה חודשים קדימה מיום היציאה, אחרת לא נכנסים בכלל.

ומה לא. אנחנו היינו מדלגים על יאס מול. קניון ענק עשרים דקות מהמרכז זה לא מה שבאנו בשבילו, ואם הגעתם עד לכאן בשביל לקנות, יש לכם קניון קרוב יותר לבית. זה יעד לארבעה חמישה ימים, לא לקפיצה של סוף שבוע.

למי כדאי לטוס לאבו דאבי, ולמי ממש לא

תקשיבו, אבו דאבי היא בול בשבילכם אם אתם זוג או חבורה שמחפשת עיר מודרנית שאפשר להסתובב בה בלי לתכנן כל צעד, ורוצה חופשה רגועה בלי להתאמץ עם השפה. גם משפחות עם ילדים גדולים ימצאו שם ימים מלאים בקלות.

למי לא. אם יש לכם בדיוק סוף שבוע, אל תיקחו את זה. שלוש שעות וחצי לכל כיוון בשביל יומיים זה בזבוז של הטיסה, ותחזרו עייפים יותר ממה שיצאתם. מי שמחפש חיי לילה סוערים או שכונות ישנות עם היסטוריה בכל פינה, יש יעדים שיעשו לכם את זה טוב יותר. ומי שבא בעיקר בשביל חנויות, אנחנו היינו חוסכים את הכסף.

שלושה ימים, בלי לרוץ

בוקר אחד קמים מוקדם, לפני שהחום מתחיל להכביד, ומקדישים אותו לחלק ההיסטורי והדתי של העיר, כשהאור עוד רך והכל נראה אחרת. תכלס זה החלק שהכי שווה להשקיע בו ראש נקי, אז אל תדחסו לו שום דבר אחר אחרי הצהריים. אנחנו היינו חוזרים למלון לשעתיים ויוצאים שוב רק כשהשמש יורדת.

היום העצלן הוא היום שאנחנו הכי מחכים לו, וזה גם היום שאתם מבינים בו שאבו דאבי היא עיר שאנשים חיים בה ולא תפאורה. בלי מסלול, בלי שעות פתיחה, בלי לרוץ. תשבו, תסתובבו ברגל בין השכונות ותנו ליום להתפרק לבד. אם התחילה לכם תחושה שאתם מבזבזים יום, זה בדיוק הסימן שאתם עושים את זה נכון.

היום שבלי תוכנית הוא היום שבו אתם לא מחליטים כלום מראש, וזאת הסיבה שהשארנו אותו אחרון. עד אז אתם כבר יודעים איזה חלק בעיר תפס אתכם, ופשוט חוזרים לשם. את יאס מול אנחנו היינו מוחקים מהיום הזה בלי לחשוב פעמיים, עשרים דקות נסיעה בשביל קניון זה לא מה שבאתם לכאן בשבילו, ואת אותן שעות עדיף לבזבז על העיר עצמה.

מה שאנחנו היינו מסמנים על המפה

וואלה, אז אחרי שחרשנו את כל מה שיש שם, יאללה, נזרום על שלוש נקודות שאנחנו מסמנים.

יאס מול, יאס איילנד. קניון גדול ופופולרי, כעשרים דקות נסיעה ממרכז העיר. וכן, אנחנו מכניסים אותו לרשימה בשביל להגיד לכם בפירוש: תדלגו. אם באתם עד אבו דאבי, את השעות האלה עדיף לתת לעיר עצמה ולא לקניון שדומה למה שיש לכם בבית.

מרכז העיר, על רגל. זה החלק שכן שווה, ובעצם כאן אתם מבינים למה תיארו לנו את אבו דאבי כחברה שמחה וסובלנית. אנגלית עובדת שם בכל מקום, אז אתם לא צריכים לתכנן שיחה מראש, פשוט יוצאים ומסתובבים.

החלק ההיסטורי והדתי, בבוקר. את זה הייתי מסמן כנקודה שהולכים אליה ראשונים, לפני שהחום מתחיל להכביד, וכשהאור עוד רך. אל תדחסו לו כלום אחרי, תנו לו בוקר שלם לעצמו ותחזרו למלון לשעתיים.

מה שכדאי לדעת לפני שקונים כרטיס

תכלס יש עוד כמה דברים שאנחנו היינו מסדרים בראש לפני שסוגרים. חודשי הקיץ באבו דאבי הם עניין אחר לגמרי מבחינת חום, אז אם אתם שוקלים את החופש הגדול, תדעו שאתם נכנסים לזה בעיניים פקוחות ותכננו ימים שרובם בפנים. סוכות ופסח שם, כמו בכל מקום, זה בדיוק כשכולם טסים.

הכניסה דורשת דרכון בתוקף לשישה חודשים קדימה מיום היציאה, וזה דבר שהיינו בודקים עכשיו ולא שבוע לפני. המטבע הוא דירהם והוא ניתן להמרה לדולר, כך שאתם פחות או יותר יודעים איפה אתם עומדים.

עוד משהו שהפתיע אותנו כשקראנו: השפה הרשמית היא ערבית, אבל בפועל אנגלית מדוברת שם בעסקים ובתיירות ברמה שאתם לא צריכים להכין כלום מראש. ומבחינת חשמל, השקעים שם הם עם שלושה פינים מרובעים כמו באנגליה, אז מתאם זה לא בונוס אלא חובה.