היינו בטוחים שקפריסין זה הפתרון של מי שלא הצליח לסגור כלום אחר. טעינו, ולקח לנו יותר מדי זמן להודות בזה. בשעה תשעה עשר דקות באוויר, לרנקה היא לא באמת חופשה בחו״ל במובן הקלאסי, היא יותר כמו שכונה נוספת שהים מפריד בינה לבינינו. וזה בדיוק היתרון: אתם טסים בבוקר, ואתם בים בצהריים, בלי היום הראשון שנאכל בשדות תעופה.
הווייב שם שקט יותר ממה שישראלי מצפה מאי ים תיכוני, וזה לא לכולם. אין כאן חיי לילה שישרפו לכם את הראש ואין רשימת אטרקציות שחייבים לסמן. יש עיר קטנה, אנגלית שכולם מדברים, אירו בכיס, ובעיקר קצב אחר. אנחנו אוהבים את זה. מי שמחפש אקשן ולא רגיעה, שיחסוך את הכסף ליעד אחר.
הדבר האחד שסוגר לנו את זה הוא המחיר באוקטובר ובנובמבר, 242 ₪ ו 275 ₪ חציון. במחירים כאלה זה כבר לא חופשה, זה החלטה של יום שלישי בערב. אנחנו היינו מדלגים על רוב רשימת האתרים ופשוט מוצאים בית קפה מול המים ונשארים שם. כנסיית לזרוס שווה חצי שעה בדרך, לא יותר.
לרנקה מתאימה לכם? תלוי מי אתם
תכלס לרנקה מתאימה בול לזוג שמחפש שלושה או ארבעה ימים של כלום מוצלח, כי בשעה ודקות באוויר אתם לא מבזבזים יום שלם על הדרך. היא מתאימה למי שלא רוצה להתאמץ עם שפה, כי אנגלית פה מדוברת בכל פינה, ולמי שנוח לו עם אירו בארנק. גם משפחות עם ילדים קטנים ירוויחו מטיסה שנגמרת לפני שהיא מתחילה.
למי היא לא מתאימה: מי שבא בשביל חיי לילה שיזכור שנה קדימה, שילך ליעד אחר. גם מי שרוצה רשימת אטרקציות ארוכה יתאכזב, כי אין כאן הרבה מה לסמן מעבר לכנסיית לזרוס וכמה פינות בעיר. אנחנו היינו מדלגים על החיפוש הזה ופשוט נשארים מול המים.
שלושה ימים בלרנקה, כמו שאנחנו היינו עושים
אנחנו היינו מתחילים את היום המוקדם בעיר עצמה, לפני שהשמש נהיית מעצבנת. כנסיית הקדוש לזרוס היא הדבר האחד שכן שווה קימה מוקדמת, בעיקר בגלל הסיפור שמאחוריה, לזרוס שקם לתחייה בבית עניה והגיע לכאן. חצי שעה בפנים ואתם מסודרים. משם לא היינו מתכננים שום דבר נוסף לאותו בוקר, פשוט הולכים ברגל ומגלים את העיר בקצב שלה.
היום העצלן הוא בשביל הדברים שאנשים מדלגים עליהם בטעות. סדנת קרמיקה מקומית עולה שמונה יורו לשיעור ועוד שתיים על הציוד, וזה בערך המחיר של קפה וקינוח בתל אביב. אין כמו לשבת שעתיים ולעשות משהו עם הידיים במקום לרוץ בין אתרים. את הזמן שנשאר היינו משאירים ריק במכוון, כי לרנקה היא לא עיר שמתגמלת על ריצה.
ביום בלי תוכנית פשוט תשכחו מרשימות. תכלס זה החלק הכי טוב, אתם קמים בלי שעון, מחליטים בבוקר אם מתקרבים למים או נשארים בעיר, ומדברים אנגלית עם כל מי שאתם פוגשים כי כאן זה עובד. על מה לא שווה לבזבז זמן: על החיפוש אחרי האטרקציה הבאה. לרנקה קטנה, ומי שמנסה למלא בה שלושה ימים של אתרים מגלה אחרי יום וחצי שנגמרה הרשימה ונשאר רק לחץ מיותר.
הפינה שלנו
כנסיית הקדוש לזרוס היא הדבר הדתי היחיד שאנחנו באמת ממליצים עליו בעיר. זה לא עוד אתר שמסמנים ברשימה, זה המקום שכל הסיפור של העיר נבנה סביבו, לזרוס שקם לתחייה בבית עניה והגיע לכאן. חצי שעה בפנים ואתם יוצאים, ובכל זאת אין כמו להתחיל ככה בוקר.
סדנת הקרמיקה המקומית היא ההפתעה. שמונה יורו לשיעור ועוד שניים על הציוד, מחיר של קפה בתל אביב, ובמקום לרוץ בין נקודות אתם יושבים ועושים משהו עם הידיים. זה לא זוהר ולא מצטלם טוב, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו מעדיפים אותה על חצי מהאטרקציות בעיר.
וההמלצה השלישית תישמע כמו עצלנות, אבל תסמכו עלינו: תישארו בעיר עצמה ותסתובבו ברגל. אנגלית פה בכל פינה, האירו כבר בכיס, ואף אחד לא ידחוף אתכם לשום מקום. מי שבא עם רשימה של אתרים חובה יתאכזב, וזה בסדר גמור, לרנקה פשוט לא משחקת את המשחק הזה.
הדברים הפרקטיים, לפני שסוגרים
תשעים דקות. זה הכל. אנחנו הופכים עיניים כשמישהו קורא לזה חופשה בחו״ל, כי בשעה וחצי אתם מספיקים להתיישב, לגמור קפה ולראות את הים מתחת. תכלס שלושה ימים בלרנקה הם באמת שלושה ימים ולא אחד וחצי.
בלוח הישראלי החלון שאנחנו היינו מחכים לו הוא אוקטובר נובמבר, אחרי סוכות, כשכולם חוזרים לשגרה והמחירים נופלים. בסוכות ובפסח פשוט אל תיגעו, אתם משלמים פי כמה על אותה שעה וחצי באוויר. חנוכה גם הגיוני, ארבעה ימים מספיקים לגמרי.
מה שהפתיע אותנו: התקעים כאן בריטיים, אז תביאו מתאם או שתבזבזו את הבוקר הראשון בחיפוש אחד. האירו החליף את לירת קפריסין עוד ב 2008, ואנגלית מדוברת בכל פינה בלי מאמץ ובלי ידיים.
