אתם בטח מדמיינים את אמאלפי כמקום של סלבס עם יאכטות, וצודקים חצי. אבל מה שתופס אותנו זה ההרים שנופלים ישר לים, מטעי הלימון המדורגים על הצוקים והכפרים שנדבקים למדרון. יש שם 30 מגדלי אבן עתיקים שהזהירו פעם משודדי ים, וישבנו והסתכלנו עליהם יותר מדי זמן.
3.4 שעות טיסה ישירה מתל אביב. באוקטובר מדדנו חציון של 564 ₪, בדצמבר 605 ₪ ובינואר 698 ₪.
תכלס, למי זה לא מתאים: מי שרוצה חופשת חוף עצלנית. אמאלפי זה מדרגות וכבישים מתפתלים. עם ילדים קטנים או מזוודה כבדה תסבלו.
מזומן כדאי להביא מהארץ, החלפה בשדה יוצאת בממוצע כ 15 אחוז יותר.
אמאלפי מתאימה לכם? תלוי מי אתם
למי כן: מי שאוהב לקום בבוקר, ללכת בין כפרים שנדבקים למדרון ולעצור בכל נקודת תצפית בדרך. זוג שמחפש ווייב של הרים שנופלים לים ולא של מלון עם בופה. מי שמוכן שהיום יתחיל בכביש מתפתל ויסתיים על מדרגות.
למי לא: מי שסופר ארבעה ימים ורוצה שהם יהיו נוחים. בלי איטלקית בסיסית וברמה הזאת של טיפוסים אתם תבזבזו חצי מהזמן על ניווט. גם מי שמתכנן חנוכה בשלג, זה פשוט לא היעד. ובכנות, אנחנו היינו מדלגים על הכפרים הכי מצולמים ומשאירים את היום למגדלים.
שלושה ימים באמאלפי, כמו שאנחנו היינו עושים
תקשיבו, אנחנו היינו מתחילים את כל העניין בעיירה אמאלפי עצמה ונותנים לה יום שלם, לא חצי. זה הבסיס הכי הגיוני כי משם יוצאים לכל הכיוונים, והכביש המתפתל לא סולח למי שמנסה לדחוס שני אזורים באותו יום. תשאירו את הבוקר לעיירה עצמה ואל תרוצו, החלק הכי יפה הוא דווקא הרחובות שמאחורי הכיכר הראשית ששם כבר אין אף אחד. מי שסופר שעות, תדעו שעצם המעבר בין נקודה לנקודה פה הוא חצי מהחוויה וגם חצי מהזמן.
את היום השני אנחנו היינו מקדישים למגדלים לאורך החוף. יש 30 מגדלי אבן עתיקים שבנו כדי להזהיר מפני שודדי ים, והם פזורים על כל הקו. אנחנו היינו בוחרים שלושה או ארבעה ועושים אותם לאט, במקום לנסות לראות עשרים ולצאת עם כלום. תכלס, זה החלק שהכי הפתיע אותנו בתכנון, וזה גם החלק שאף אחד לא מדבר עליו כי כולם עסוקים בכפרים המצולמים. אם אתם בקטע של תצפיות, זה היום שלכם.
ביום השלישי היינו יורדים למטעי הלימון המדורגים ולחופים. זה החלק הרגוע יותר, ואחרי יומיים של מדרגות אתם תצטרכו אותו. מה שהיינו מדלגים עליו: את הכפרים הכי מצולמים והכי מפורסמים באזור. הם עמוסים, יקרים, ובכנות אתם מקבלים שם בדיוק את אותו נוף עם פי שלושה אנשים. עדיף להישאר קרוב לאמאלפי ולנצל את הזמן על הדברים שלא מופיעים בכל פיד.
הפינה שלנו
העיירה אמאלפי עצמה: זה הבסיס שלכם, ומשם אתם יוצאים לכל הכיוונים. אבל אל תיתקעו בכיכר הראשית עם כל אלה שירדו מהאוטובוס. תקשיבו, הרחובות הצרים שמאחוריה הם המקום שבו העיירה נושמת בלי קהל, וזה החלק שתזכרו.
מגדלי האבן לאורך החוף: 30 מגדלים עתיקים שנבנו כדי להתריע מפני פשיטות של שודדי ים, פזורים על כל קו החוף. תכלס, זה הדבר הכי מתחת לרדאר כאן, כי כולם עסוקים בכפרים המצולמים. תבחרו שלושה ותעשו אותם לאט, זה שווה לכם הרבה יותר מרשימה ארוכה.
מטעי הלימון המדורגים: המדרגות שמטפסות על הצוקים הן לא תפאורה בשבילכם, זו חקלאות אמיתית שמחזיקה את המדרונות האלה מאות שנים. אנחנו היינו משאירים את זה ליום האחרון, כשהרגליים שלכם כבר גמורות והראש רוצה משהו שקט.
החלק המשעמם שחוסך לכם כסף
תכלס, שלוש שעות וקצת מתל אביב זה מה שהופך את אמאלפי לריאלי, אבל אל תתבלבלו: הנחיתה היא בנאפולי, ומשם עוד נסיעה מפותלת אל החוף עצמו. תוסיפו את זה לחשבון, כי היום הראשון שלכם נאכל ברובו בדרך.
החלון שאנחנו הכי אוהבים כאן הוא אחרי סוכות, מאמצע אוקטובר עד נובמבר. הים עדיין נעים, האירופאים כבר חזרו הביתה, והמחירים צונחים. בסוכות ובפסח פשוט אל תסתכלו לכיוון הזה, אתם תשלמו שיא ותסתובבו בין קהל. בחנוכה זה כבר קריר מדי לחוף וגם לא שלג, אז זה נופל בין הכיסאות.
פחות מחמישה ימים זה בזבוז. בין הנסיעה מהשדה לכבישים המתפתלים בין הכפרים, ארבעה ימים יישארו לכם בעיקר ברכב.
ומה שמפתיע ישראלים: לא כולם מדברים אנגלית, האירו כאן נשרף מהר, ואת המזומן שווה להביא מהארץ במקום להחליף בשדה.
