ציריך היא העיר שהכי התווכחנו עליה השנה. מצד אחד היא יקרה בצורה שמכאיבה, ואת זה אף אחד לא יכול לרכך. מצד שני, כשראינו חציון של 1016 ₪ לאוקטובר, הפסקנו לצחוק והתחלנו לבדוק תאריכים. שלוש שעות וארבעים דקות טיסה ישירה מתל אביב ואתם בעיר שיושבת בין נהר שעובר בגובה 392 מטר לבין פסגת האטליברג בגובה 871 מטר, כלומר יש לכם הר בתוך תחומי העיר, וזה בערך כל מה שצריך לדעת על הווייב פה.
מה שתפס אותנו זה שציריך לא מנסה לרצות אף אחד. אין את הרעש של מילאנו ואין את התיירים של פראג. המטבע הוא פרנק שוויצרי, מדברים גרמנית שוויצרית, ובאנגלית תסתדרו בלי בעיה. הדבר האחד שבגללו היינו סוגרים: הרגע שבו יורדים מההר חזרה לנהר באותו יום, בלי לשכור רכב ובלי לבזבז חצי יום בנסיעה.
למי זה לא: אם אתם מחפשים חופשה זולה עם אוכל בזול, זה לא כאן, תלכו לטביליסי. תביאו מתאם לשקע, השוויצרים המציאו לעצמם תקן משלהם. תכלס, ארבעה ימים מספיקים בול.
מי ייהנה כאן, ומי יתאכזב
תקשיבו, אם אתם זוג שאוהב לקום בבוקר, לעלות להר, ולרדת בערב לשבת על הנהר בלי לנסוע שעתיים לשום מקום, ציריך בנויה בשבילכם. גם למי שנמאס לו מערים של רעש ותורים, יש פה שקט שאנחנו חושבים ששווה טיסה בפני עצמו.
למי זה לא: אם ארבעת הימים שלכם הם ים ובריכה, אל תבזבזו טיסה. משפחה עם עגלה תיתקל בהמון מדרגות ועליות, וזה מתיש. מי שבא בשביל לילות ארוכים ומסיבות עד הבוקר, תחפשו עיר אחרת. ומי שסופר כל שקל, אנחנו היינו מוותרים.
איך אנחנו היינו מסדרים שלושה ימים כאן
תקשיבו, אנחנו היינו מתחילים עם היום הכי מוקדם דווקא בהר. לעלות לאטליברג בבוקר, כשהאוויר עוד קר והעיר עדיין מתעוררת למטה, זה הרגע שבשבילו טסים לכאן. מ 871 מטר רואים את כל העיר ואת הלימאט שמתפתל למטה, ואז יורדים ברגל או ברכבת ומגיעים לעיר כשהיא כבר פתוחה. הסדר הזה חשוב: אם תעלו אחרי הצהריים תעמדו עם עוד מאה אנשים על אותה נקודת תצפית, ומי שצריך תמונה מוצלחת יסבול. בערב פשוט תרדו לנהר ותשבו, בלי תוכנית.
היום השני הוא היום העצלן, ואנחנו היינו שומרים אותו לרחובות. ציריך עיר שאפשר לעשות ברגל, וזה החלק הכי טוב בה, אז אל תמהרו בין נקודה לנקודה. תשימו לב שהמטבע הוא פרנק שוויצרי וכל עצירה קטנה עולה כאן פי כמה ממה שאתם רגילים, אז עדיף לבחור מקום אחד ולשבת בו שעה מאשר לקפוץ בין חמישה. על אזור הבורסה, ה SIX, היינו מדלגים בלי לחשוב פעמיים. זה סתם רובע עסקים, אין מה לראות שם בשביל תיירים, ואתם תצאו משם עם תחושה שבזבזתם שעתיים על בניינים.
ביום השלישי אל תכניסו כלום ליומן. נכון, אין פה ים ואין בריכה, אז מי שבא לחפש חוף יתאכזב. אבל יש פה שילוב נדיר: נהר שעובר בגובה 392 מטר בלב העיר, והר בתוך תחומי העיר. אנחנו היינו חוזרים למקום שהכי אהבנו ביומיים הראשונים במקום לחפש עוד אחד חדש, כי ארבע וחצי שעות הלוך וחזרה מתל אביב לא נועדו לריצה בין אתרים. תשמרו כוח ליום הזה, הוא זה שתזכרו.
המקומות שאנחנו חוזרים אליהם
תראו, אנחנו היינו מחלקים את שלוש ההמלצות שלנו בין למעלה, למטה, ובאמצע, ובכוונה מוותרים על ה"אטרקציות" שכולם מדברים עליהן. זה הסדר שלנו:
נהר הלימאט, בגובה 392 מטר. לא צריך שום דבר מיוחד חוץ מלמצוא ספסל ולשבת. אנחנו הולכים על זה דווקא בערב, אחרי שהעיר שקטה, כי זה החלק שהכי מרגיש מקומי ולא מסודר בשביל מישהו. בציריך כל עצירה קטנה עולה כסף אמיתי, אז ישיבה על הנהר היא בערך הדבר היחיד שלא מדלדל לכם את הארנק.
פסגת האטליברג, בגובה 871 מטר. הפער בין הנהר לפסגה מספיק כדי שתרגישו שנסעתם ליום שלם בלי לצאת מהעיר. אנחנו הולכים על זה בבוקר, לפני שכולם מתעוררים. מי שמגיע עם עגלה או עם ברכיים שלא אוהבות עליות, זה לא הסיפור שלו.
וההמלצה השלישית היא לא ללכת, והיא על אזור הבורסה. זאת הבורסה הראשית של שווייץ, ואין שם שום דבר בשבילכם. אנחנו היינו מדלגים על זה בלי להתחבט שנייה ומשאירים את השעתיים האלה לרחובות.
מה שכדאי לדעת לפני שקונים כרטיס
תקשיבו, שלוש שעות וארבעים דקות ואתם בציריך, מה שאומר שטיסת בוקר נותנת לכם יום כמעט שלם. זה ההבדל בין חופשה של ארבעה ימים לשלושה וחצי, ופה זה קריטי כי כל יום עולה כסף.
החלון שאנחנו הכי אוהבים הוא אחרי סוכות, בין אמצע אוקטובר לסוף נובמבר. אין ילדים, הכל שקט, ומדדנו חציון של 1016 ₪ לאוקטובר, שזה הזול שראינו לעיר הזאת. בסוכות עצמו ובפסח אנחנו לא היינו נוגעים, זה שיא מוחלט וכאן זה כואב כפול.
מה שכן מפתיע ישראלים: לשווייצרים יש תקן שקעים משלהם, וגם מטען רגיל לא בהכרח ייכנס לקיר. תביאו מתאם מהארץ ותחסכו לעצמכם חיפושים. והמטבע הוא פרנק שוויצרי, לא אירו, אז אל תגיעו עם ארנק מלא אירו ותצפו להסתדר.
ארבעה ימים זה בדיוק המידה. חמישה כבר מיותר, וזה גם מייקר לכם את הכל.
