ראינו את המחיר למלטה בספטמבר ולא הבנו איך אי שלם בלב הים התיכון יוצא בחציון של 1219 ₪. שלוש שעות ורבע מתל אביב, טיסה ישירה, ואתם באי שמדבר אנגלית, משלם ביורו, ונראה כמו סט של סרט היסטורי שמישהו שכח לפרק.
מה שתופס אותנו במלטה זה שהיא לא באמת אירופה ולא באמת מזרח תיכון, היא משהו באמצע. אבן חול בצבע דבש בכל מקום, מפרצים קטנים בין הסלעים, וכל העניין דחוס באי שאפשר לחצות אותו ברכב בשעה. אתם לא מבזבזים חצי יום על העברות. זה יתרון ענק לחופשה קצרה.
הדבר האחד שבגללו היינו סוגרים: השוק של מרסשלוק. עיירת דייגים עם סירות צבעוניות, וזה המקום היחיד באי שאנחנו באמת רוצים לראות בשש בבוקר.
ומה לא. אם אתם מחפשים חופי חול לבן ארוכים, מלטה תאכזב אתכם, רוב הכניסות לים הן מסלעים. ואת פאסוויל וסן ג'יליאן היינו מדלגים, זה חיי לילה של מסיבות רווקים בריטיות ולא הווייב שאנחנו מחפשים. אה, ותביאו מתאם לתקע, שם זה תקע בריטי ולא אירופי.
למי כדאי לטוס למלטה, ולמי ממש לא
תכלס מלטה מתאימה בול לזוג שרוצה לראות משהו בארבעה או חמישה ימים בלי לבזבז חצי חופשה על העברות. גם למי שחושש מהשפה, כמעט כולם שם מדברים אנגלית ואנחנו לא רואים אותכם נתקעים באף מסעדה. והחציון של 1219 ₪ בספטמבר עושה את זה נגיש גם למי שסופר כל שקל.
למי לא. משפחה עם עגלה, אנחנו לא בטוחים בכלל, העיירות שם בנויות על מדרגות אבן וירידות תלולות לים. מי שבא בשביל קניות יתאכזב, זו פשוט לא היעד לזה. ומי שחולם לשכב על חוף חול מהבוקר עד הערב, תבדקו טוב לאן אתם מזמינים לפני שאתם סוגרים.
שלושה ימים, בלי לרוץ
בקרים במלטה שייכים לוואלטה, ואנחנו היינו קמים מוקדם בשביל זה. העיר קטנה ואפשר לעבור אותה ברגל בשעתיים, אבל אחרי תשע היא מתמלאת בקבוצות עם דגלונים. תתחילו מהרחובות הצדדיים שיורדים לים ורק אחר כך תצאו לכיכרות המרכזיות. בבוקר אחד אחר קומו בשש ולכו לשוק במרסשלוק, זה הבוקר היחיד באי שבאמת שווה לוותר עליו על השינה.
אחר הצהריים זה הזמן לזוז ברכב. מלטה כל כך קטנה שאפשר לחצות אותה בשעה, ובגלל זה אנחנו היינו בונים את הימים ככה: בוקר בעיר אחת, צהריים בנסיעה, אחר הצהריים במקום אחר לגמרי. זה מרגיש כמו שלושה טיולים ביום אחד בלי לבזבז חצי יום על העברות. שווה להשאיר אחר צהריים אחד לגמרי פתוח בלי תוכניות, כי הכניסות לים כאן הן מסלעים ולוקח זמן למצוא אחת שאתם אוהבים.
הערבים הם מה שיקבע אם הטיול הזה הוא שלכם או של מישהו אחר. אנחנו היינו מדלגים לגמרי על פאסוויל ועל סן ג׳יליאן בערב, זה חיי לילה של מסיבות רווקים ולא בשביל זה טסתם לכאן. תשארו בסליימה או תחזרו לוואלטה, שם הווייב שקט ומקומי יותר ואפשר לשבת על כוס אחת שעה שלמה. לפחות ערב אחד אל תזמינו שום דבר מראש ופשוט תלכו לאן שנראה לכם.
מה שאנחנו היינו מסמנים על המפה
השוק במרסשלוק. תקשיבו, זו עיירת דייגים בקצה הדרומי של האי, וזה השוק שבגללו אנחנו מוכנים לקום בשש. תיירים מגיעים לוואלטה בשביל השווקים שם, אבל שם זו כיכר מרכזית עם קבוצות מודרכות, ופה זו סירה שהגיעה עם הדגים בבוקר. מי שמגיע בעשר וחצי רואה את הסוף של זה ולא את הדבר עצמו.
סליימה בערב. כולם מדברים על פאסוויל ועל סן ג׳יליאן, שהם אזורי חיי הלילה הגדולים באי, ואנחנו היינו מדלגים על שניהם ויורדים לסליימה. זה גם באזור הזה, גם עם ברים, וגם בלי הצפיפות של מסיבות רווקים. הווייב שם פשוט נעים יותר לזוג שרוצה לשבת ולא לצעוק.
השווקים בוואלטה. הם באמת מוכרים ובאמת שווים חצי בוקר, פשוט לא בשעה שכולם הולכים אליהם. תגיעו לפני תשע, לפני שהאוטובוסים מתחילים לפרוק, ותסתובבו קודם ברחובות הצדדיים. בשעה הנכונה זה מקומי לגמרי, בשעה הלא נכונה זו תחנת אוטובוס.
מה שכדאי לדעת לפני שקונים כרטיס
תקשיבו, שלוש שעות ורבע מתל אביב וטיסה ישירה, זה אומר שגם אם אתם ממריאים בבוקר אתם שם לפני הצהריים והיום הראשון לא נמחק. החלון שאנחנו הכי אוהבים ליעד הזה הוא אחרי סוכות, מאמצע אוקטובר עד סוף נובמבר, כשהמחירים צונחים והאי עוד נעים. בסוכות עצמו ובפסח אנחנו לא היינו נוגעים בזה, אלה שיאי הביקוש בלוח הישראלי ואתם תשלמו על כל יום פי שניים. ארבעה עד חמישה ימים זה בדיוק המידה, האי כל כך קטן שיותר מזה מתחיל לחזור על עצמו.
מה שמפתיע כאן: אנגלית היא שפה רשמית וכמעט תשעה מכל עשרה מקומיים מדברים אותה, אז לא תצטרכו להתאמץ באף מסעדה. משלמים ביורו וכרטיס אשראי עובד כמעט בכל מקום, אבל התקע הוא בריטי ולא אירופי, אז תארזו מתאם מראש.
