היינו בטוחים שבטומי היא סתם עוד עיר חוף שמנסה להיות משהו, ופה טעינו. שלוש שעות טיסה ישירה מתל אביב ואתם בעיר שלא מתביישת להיות מוזרה: מגדל האלפבית, פסל אלי ונינו שמסתובב, בולוואר ארוך לאורך הים, ובתוך כל זה פסל הילד עם החליליות שהוא כבר סמל של המקום. זה לא מתחבר לשום סגנון אחד, וזה בדיוק הווייב שאנחנו אוהבים.
מה שבאמת סגר לנו את העניין זה החשבון. בינואר חציון של 568 ₪ הלוך ושוב, בנובמבר 641 ₪, וזה בלי לבזבז ימי חופש על קישור באיזה שדה באירופה. שלוש שעות ואתם שם.
אבל תכלס, בואו נהיה כנים: מאי עד ספטמבר זו העונה שכולם מדברים עליה, וזה גם כשהמחירים הכי פחות מעניינים. מי שבא לים ולשיזוף בינואר הולך להתאכזב קשות, אז אל תבואו בשביל זה. מי שבא בשביל עיר לשוטט בה, לשתות במקומות קטנים ולראות ארכיטקטורה שאין לה הסבר, ימצא פה בדיוק את זה. באנגלית מסתדרים, רוסית וטורקית גם באוויר, והמטבע הוא לארי גאורגי.
אנחנו היינו סוגרים בנובמבר.
למי בטומי מתאימה, ולמי פחות
תקשיבו, בטומי מתאימה למי שהרעיון של לשוטט בעיר ימים שלמים נשמע לו כמו חופשה: להסתובב בבולוואר, להיתקע בפיאצה, להסתכל על מגדל האלפבית ולנסות להבין מה קורה פה. אנחנו גם היינו שולחים לשם את מי שלא בא לתכנן כלום מראש, כי באנגלית מסתדרים וההגעה היא שלוש שעות ישירות בלי כאב ראש של קישור.
למי היא לא מתאימה: מי שבא בשביל שמש וחוף, כי בחודשים שהמחיר באמת מעניין זה פשוט לא זה. גם משפחה עם ילדים קטנים לא תמצא פה הרבה. ואם המטרה שלכם היא טיולים ארוכים בגאורגיה, תדעו שהאוטובוס לאחלציחה לוקח שש שעות. את זה אנחנו היינו מדלגים.
המסלול שלנו בבטומי
תקשיבו, אנחנו היינו מתחילים את כל הסיפור בבולוואר הישן ולא בשום מקום אחר. זה הציר שממנו מבינים את העיר: מצד אחד הים, מצד שני העיר, וההליכה עצמה היא העניין. תנו לזה חצי יום בלי לוח זמנים, ואל תנסו לקצר בהליכה מהירה מנקודה לנקודה כי אז פספסתם בדיוק את מה שיש פה.
באזור הזה גם נמצא פסל אלי ונינו וגם מגדל האלפבית, ואנחנו היינו מצמידים אותם לסיבוב הבולוואר ולא עושים מהם משימה נפרדת. פסל הילד עם החליליות, שהוא כבר הסמל של בטומי, נכנס לאותו רצף. אחר הצהריים היינו נשארים באזור הנמל, ומשם מתגלגלים לפיאצה סקוור כשיורד חושך, כי זה הזמן שהמקום הזה הכי עובד.
ופה בואו נדבר תכלס: האוטובוס מבטומי לאחלציחה עולה כ-20 לארי ולוקח שש שעות, כלומר יום שלם הלוך ועוד יום חזור. בחופשה שאורכה שלושה ימים זה פשוט לא מסתדר, ואנחנו היינו מוותרים על זה בלי להתלבט שנייה. עדיף לחזור לאותם רחובות פעם שנייה מאשר לשרוף שתים עשרה שעות באוטובוס.
את הזמן שנשאר היינו מחלקים בין העיר עצמה לבין החוף, לפי מה שמתחשק באותו בוקר. באנגלית מסתדרים, רוסית וטורקית גם באוויר, אז לשאול מישהו ברחוב לאן ללכת זה חלק מהכיף. אם אתם מגיעים בנובמבר או בינואר, קחו בחשבון שהעיר בשקט אחר לגמרי מאשר בקיץ, וזה בדיוק מה שאנחנו הולכים לחפש.
שלושה מקומות שלא תמצאו ברשימות
הבולוואר הישן. זה הציר שהעיר בנויה עליו, ההליכה לאורכו היא מה שיש כאן, ואנחנו לא מנסים למכור לכם משהו מעבר לזה. תלכו אותו בלי לוח זמנים ובלי למהר, כי מי שעובר אותו בצעדים מהירים בדרך לאיזו נקודה פשוט לא היה פה.
פסל אלי ונינו. פסל שמסתובב, ובדיוק בגלל זה אנחנו היינו נותנים לו את הזמן שלו במקום לצלם ולהמשיך הלאה. הוא יושב באזור הבולוואר, אז זה לא סטייה מהמסלול ולא צריך לתכנן עליו יום. אין כמו לתפוס אותו כשהאור יורד.
פיאצה סקוור. בשעות היום זו סתם כיכר, ואם תגיעו לשם בצהריים לא תבינו על מה כל הרעש. תבואו בערב. זה המקום שהעיר מתכנסת אליו כשחשוך, וזה גם הזמן היחיד שהוא באמת עובד.
הדברים הפרקטיים, לפני שסוגרים
תקשיבו, בואו נדבר תכלס על הצד הפרקטי, כי פה מתקבלת ההחלטה. הטיסה מתל אביב היא שלוש שעות ישירות, כלומר יום ראשון שנשאר שלם ולא נאכל בקישורים. אנחנו היינו נותנים ליעד הזה שלושה עד ארבעה ימים, ומעל זה כבר צריך תוכניות גדולות יותר.
מבחינת לוח השנה הישראלי: החלון שאחרי סוכות, בנובמבר, הוא בדיוק מה שאנחנו מחפשים עם חציון של 641 ₪, וינואר עוד יותר זול ב 568 ₪. בסוכות ובפסח פשוט אל תגעו בזה, כמו בכל יעד אחר. בחופש הגדול העיר בשיא העונה שלה, אז מי שמוכן לשלם על ביקוש, יידע למה.
שתי הפתעות קטנות: הוויזה לא רלוונטית פה, הכניסה לגאורגיה פטורה לישראלים. והשקעים בגאורגיה הם שני סוגים אירופיים ולא מה שיש לכם בקיר בבית, אז אנחנו היינו זורקים מתאם לתיק.
