ספליט בלי הקהל של הארמון

רגע, למה בכלל לטוס לספליט ולא לאתונה או לרודוס? כי ספליט היא העיר היחידה שאנחנו מכירים שבה אנשים גרים בתוך ארמון רומי בן אלף ושבע מאות שנה. ארמון דיוקלטיאנוס הוא לא אתר עתיקות שקונים לו כרטיס, הוא פשוט מרכז העיר, עם כביסה תלויה בין העמודים וברים בתוך המרתפים. זה הדבר האחד שבגללו היינו סוגרים טיסה.

שלוש שעות וקצת מתל אביב, ישירה, בלי קישורים ובלי לשרוף יום שלם. אנגלית מדוברת בכל פינה, יורו בכיס, ובערך 50 יורו ליום לאדם מכסה אוכל ושתייה בלי להתקמצן. תכלס, רמת מחירים שלא מלחיצה.

הריווה, הטיילת של ספליט, היא בדיוק סוג המקום שאנחנו אוהבים: לשבת על קפה שעה וחצי ולא לעשות כלום. מעליה גבעת מרייאן, שמשם רואים את כל העיר והאיים.

ומה לא. אם הגעתם בשביל לשכב על חוף שלושה ימים, ספליט תאכזב אתכם, החופים בעיר בינוניים. היא נקודת פתיחה לברץ' ולסולטה, לטריר, ואפילו למוסטאר בבוסניה. מי שלא מתכוון לזוז מהעיר, שיחשוב שוב.

למי ספליט מתאימה, ולמי פחות

ספליט מתאימה לזוג או לחבורה שאוהבים עיר קטנה עם ווייב, שמוכנים לקום בבוקר ולקפוץ בסירה לברץ' או לסולטה, ולחזור בערב לשבת על יין בתוך מרתף רומי. גם מי שסופר שקלים ימצא כאן את מה שהוא מחפש, בערך 50 יורו ליום לאדם זה בעינינו הוגן לגמרי לעיר אירופית.

למי שלא. משפחה עם עגלה תסבול על אבני הארמון ובסמטאות המדרגות. מי שבא לחיי לילה סוערים ילך לישון מאוכזב. מי שאמור לחזור עם מזוודה מלאה קניות שיחפש עיר אחרת, אנחנו לא היינו סוגרים על זה. ומי שנוסע לארבעה ימים ולא מתכוון לזוז מספליט, לדעתנו מפספס את כל הפואנטה של האזור.

המסלול שלנו בספליט

היינו מקדישים את היום הראשון לארמון דיוקלטיאנוס, ולא בצורה של סיור מאורגן. פשוט להיכנס בבוקר ולהסתובב בסמטאות בלי מפה, לרדת למרתפים, לצאת, לחזור. אחרי שעתיים תבינו לבד איך העיר בנויה. משם הרגליים מובילות ממילא לריווה, ושם היינו עוצרים לשבת.

ביום השני היינו יוצאים מהעיר. ברץ' או סולטה, ואנחנו היינו בוחרים אחד ולא מנסים לדחוס את שניהם. חצי יום על אי אחד עדיף על יום שלם של רציפים ולוחות זמנים.

גבעת מרייאן היא העלייה שהיינו עושים לפנות ערב, כשהחום יורד. הנוף על העיר והאיים שווה את ההליכה.

טריר וסולין הם קפיצות קצרות למי שנמאס לו מהעיר העתיקה. מוסטאר בבוסניה זה יום שלם, ואנחנו לא היינו סוגרים על זה בטיול כזה קצר. גם אל תבזבזו זמן על חיפוש חוף בעיר, זה לא הצד החזק שלה.

שלושה מקומות שלא תמצאו ברשימות

הריווה, הטיילת של ספליט. זו לא אטרקציה ולא צריך לשלם עליה, זה פשוט הרצועה שבה כל העיר מסתובבת בערב. אנחנו הולכים על מקומות שבהם אפשר לשבת שעה בלי שאף אחד יזיז אותך, וזה בדיוק המקום הזה.

טריר וסולין, שתי קפיצות קצרות מהעיר. בזמן שכולם צובאים על ארמון דיוקלטיאנוס, פה אפשר לראות את השרידים הרומיים בלי תור ובלי המונים. תכלס, אנחנו מעדיפים את זה על עוד סיבוב בעיר העתיקה.

סולטה, האי הקטן שליד. ברץ' הוא היעד המפורסם, ואליו הולכת רוב התנועה, אבל בדיוק בגלל זה היינו בוחרים דווקא בסולטה. אם יש לכם יום פנוי אחד לים, זו הבחירה שלנו.

החלק המשעמם שחוסך לכם כסף

שלוש שעות ורבע באוויר ואתם על הקרקע, בלי קישורים ובלי לשרוף חצי יום בשדה. זה אומר שגם ארבעה ימים באמת נותנים ארבעה ימים, וזה לא מובן מאליו כאן.

החלון שאנחנו הכי אוהבים לקרואטיה הוא אחרי סוכות, בין אוקטובר לסוף נובמבר. העיר מתרוקנת מהאירופאים, המחירים נופלים, ואין ילדים על הרציף. בסוכות עצמו ובפסח היינו מוותרים, אלא אם סגרתם חודשים מראש. גם בחופש הגדול, אוגוסט בספליט הוא לחץ של אנשים בסמטאות צרות.

מה שמפתיע ישראלי: כאן היורו הוא המטבע מאז 2023, לא הקונה הקרואטית שכולם זוכרים. דרכון ישראלי נכנס בלי ויזה, רק שיהיה תקף שלושה חודשים אחרי החזרה. השקעים הם אותם שקעים אירופיים, אותו מתאם שלקחתם ליוון.

ודבר קטן שכדאי לדעת: בקניות מעל 100 יורו בחשבונית אחת אתם זכאים להחזר מע"מ ביציאה מהאיחוד. תכלס, שווה לשמור קבלות.