טביליסי היא לא ירוואן ולא סופיה, וזאת לא עוד עיר בבלקן שכולם כבר עשו בסופ"ש. מה שתופס בה זה שהעיר העתיקה, עם מבצר נריקלה שיושב מעליה, ממשיכה ישר לתוך שכונות שאנשים באמת גרים בהן, ואז עוברת למרחצאות גופרית באבנוטובני שנראים כמו קופולות מאדמה. זה ווייב שאין לו מקבילה במרחק שלוש שעות ורבע טיסה ישירה מתל אביב.
הדבר האחד שבגללו אנחנו היינו סוגרים: מה שכוס יין וצלחת חינקלי עושים לחשבון. ארוחה מקומית שלמה עם מנה ראשונה, שתי עיקריות וחצי ליטר יין נעצרת ב-20 לארי, ונסיעה בבולט לרוחב העיר בין 4 ל-8 לארי. אחרי שנה בתל אביב זה מרגיש כמו טעות בחשבון.
המרחצאות הגופריתיים הם דעה מפולגת אצלנו. תום חושב שזה החלק הכי שווה בעיר, מיקה קראה מספיק כדי להחליט שהריח והצפיפות לא בשבילה. מי שלא אוהב מקומות רטובים וחמים עם הרבה אנשים, תדלגו בלי אשמה.
והחודשים: מרץ ב-599 ₪ ונובמבר ב-608 ₪ הם הכי זולים שמדדנו, אבל יוני, ספטמבר ואוקטובר הם מזג האוויר הנעים. תחליטו מה חשוב לכם יותר.
טביליסי מתאימה לכם? תלוי מי אתם
תקשיבו, טביליסי מתאימה לכם אם אתם אוהבים ללכת ברגל בעיר שמשנה פנים כל שני רחובות, אם בא לכם לאכול ולשתות טוב בלי לחשוב על החשבון, ואם סוף שבוע ארוך זה כל מה שיש לכם. אנחנו היינו סוגרים על זה בלי להתלבט, עם טיסה ישירה של 3.2 שעות.
למי היא לא: מי שרוצה ים ובריכה, אין כאן. מי שנוסע עם עגלה, המדרכות והמדרגות בעיר העתיקה יהרסו לכם את היום. ומי שמוכן לטוס רק ביוני, ספטמבר או אוקטובר, יוותר על המחירים של מרץ ונובמבר.
שלושה ימים בטביליסי, כמו שאנחנו היינו עושים
יום ראשון. תתחילו למטה, בעיר העתיקה, ותעלו רגלית למבצר נריקלה בבוקר לפני שהחום עולה. משם כל טביליסי פרושה מתחת ורואים בדיוק איך העיר בנויה בין הגבעות. אחרי שיורדים, לכו לגן הבוטני שיושב ממש מאחורי המבצר, וזה החלק שאנשים מדלגים עליו כי הם כבר עייפים מהעלייה. אנחנו היינו מוותרים על עוד שעה בעיר העתיקה בשביל להיכנס לשם.
יום שני. היום שבו פשוט הולכים, בלי תוכנית ובלי רשימה. טביליסי היא עיר שמשתנה כל שני רחובות, וזה עובד רק אם אתם לא רצים בין אתרים. תעצרו לאכול חינקלי איפה שנראה לכם מקומי, ותזכרו שארוחה שלמה עם שתי עיקריות וחצי ליטר יין נעצרת ב-20 לארי, אז אין שום סיבה לחסוך. אם המרחקים מתחילים לשבור אתכם, בולט לרוחב העיר עולה 4 עד 8 לארי ואפשר לקפוץ בלי לחשוב.
יום שלישי. מרחצאות הגופרית באבנוטובני הם הדבר שאתם צריכים להחליט עליו מראש, כי הם לא בשביל כולם. תום היה מתחיל שם את הבוקר ונשאר שעתיים, מיקה לא הייתה נכנסת בכלל. מי שמדלג, פשוט תתחילו את היום מאוחר ותסיימו אותו לאט על צלחת חינקלי ויין. זה יום של שום דבר, וזה בדיוק מה שהוא צריך להיות.
הפינה שלנו
מבצר נריקלה זה לא עוד תצפית שמסמנים וי ויורדים. אתם עולים אליו רגלית מהעיר העתיקה, וכשאתם למעלה רואים בדיוק איך טביליסי בנויה בין הגבעות ולמה היא מרגישה מבולגנת מלמטה. תום היה נשאר שם חצי שעה, מיקה הייתה יורדת אחרי עשר דקות.
גן הבוטני יושב ממש מאחורי המבצר, וזה בדיוק הסיבה שרוב האנשים מדלגים עליו: הם כבר שרופים מהעלייה. אנחנו היינו מוותרים על שעה נוספת ברחובות למטה בשביל להיכנס לשם, כי זה החלק היחיד בעיר שבו פתאום שקט.
מרחצאות הגופרית באבנוטובני הם ההמלצה שאנחנו הכי חלוקים עליה. הקופולות מהאדמה נראות כמו כלום אחר בעולם, אבל זה מקום חם, רטוב ומלא אנשים, ומי שזה לא הווייב שלו יצא משם אחרי עשרים דקות. צלחת חינקלי אחרי זה, וארוחה שלמה עם חצי ליטר יין נעצרת ב-20 לארי.
הדברים הפרקטיים, לפני שסוגרים
תקשיבו, שלוש שעות ורבע טיסה ישירה מתל אביב זה המספר שקובע פה הכל. אתם יוצאים בבוקר ויושבים על צלחת חינקלי בצהריים, בלי לאבד יום שלם על מעבר. זה בדיוק מה שהופך את טביליסי ליעד של סוף שבוע ארוך ולא של חופשה שלמה: ארבעה ימים מספיקים לה.
בלוח הישראלי החלון שאנחנו היינו סוגרים עליו הוא נובמבר, חציון 608 ₪, אחרי הסוכות וכשכולם כבר חזרו לשגרה. מרץ ב-599 ₪ עוד יותר זול, אבל אז קר. בסוכות ובפסח פשוט אל תסתכלו לכיוון הזה, אתם משלמים פי כמה על אותה עיר.
ומה שמפתיע כאן: אין ויזה, נכנסים ישר. האלפבית הגאורגי לא דומה לשום דבר שאתם מכירים, אבל בטביליסי מסתדרים באנגלית. השקעים הם בדיוק כמו באירופה, אז המתאם מהטיול הקודם עובד.
