את אמסטרדם כולם כבר מכירים, וזאת בדיוק הבעיה. ישראלים מדמיינים תעלות, אופניים, רובע האורות האדומים, ומחליטים שזה יעד לסוף שבוע של קניות. תכלס זאת החמצה. אמסטרדם היא עיר קטנה שאפשר לחרוש ברגל, וזה בדיוק מה שהופך אותה לטיול של שלושה ימים שמרגיש מלא ולא דחוס. ואן גוך, בית אנה פרנק, ואז פשוט ללכת בלי מטרה.
הדבר שבגללו אנחנו היינו סוגרים: הברים החומים. יש בר קטן על תעלת אגלנטירסגרכט בשכונת יורדאן, וקפה כריס פתוח מאז 1624. זה לא מקום לבקר בו לרבע שעה, זה מקום לשבת בו ולתת לערב לזלוג.
מה שפחות מתאים: אם אתם מחפשים שמש וים, זה לא היעד. נובמבר ומרץ הם החודשים שמדדנו בהם את המחירים הכי נמוכים, 898 ₪ ו 860 ₪, אבל תבואו עם מעיל.
הטיסה ישירה מתל אביב, 4.6 שעות, ומשדה התעופה לתחנת אמסטרדם סנטרל יש רכבת שמתחילה ב 5.20 יורו. בלי ויזה, אנגלית בכל פינה. יאללה, אין סיבה לסבך את זה.
למי אמסטרדם מתאימה, ולמי פחות
תקשיבו, אמסטרדם היא בול בשבילכם אם אתם זוג או שניים חברים שאוהבים לחרוש עיר ברגל, נכנסים למוזיאונים בלי ללחוץ על הזמן, ויודעים לשבת בבר שעתיים בלי לעשות כלום. גם מי שיש לו שלושה או ארבעה ימים בלבד ירוויח כאן, כי 4.6 שעות טיסה ישירה מתל אביב לא אוכלות לכם את החופשה.
למי לא: מי שבא בשביל שמש וים שיחפש יעד אחר, במרץ ובנובמבר, החודשים שמדדנו בהם 860 ₪ ו 898 ₪, קר שם. גם משפחה עם עגלה תתאמץ כאן על המדרכות הצרות ועל האופניים שדוהרים מכל כיוון. אנחנו היינו מוותרים על אמסטרדם עם ילדים קטנים.
המסלול שלנו באמסטרדם
תתחילו מהמרכז ההיסטורי, ותנו לו יום שלם. בית אנה פרנק על התעלה הוא הדבר שהייתם מזמינים כרטיס אליו מראש עוד בבית, כי זה המקום היחיד כאן שבאמת נגמר מראש. משם פשוט תלכו. אמסטרדם היא עיר קטנה, ואם תרדו מהרחוב הראשי ותצללו פנימה לסמטאות ולתעלות הצדדיות, תבינו למה אנחנו מעדיפים אותה ברגל על כל אופניים.
היום השני שייך למוזיאונים ולרובע שסביבם. ואן גוך הוא הסיבה שרוב האנשים טסים לכאן, ותכלס הוא מצדיק את זה, אבל תנו לו בוקר שלם ולא שעתיים בריצה. אחר הצהריים כבר לא צריך תוכנית: פארק, קפה, שוב הליכה. מה שכן, אנחנו היינו מדלגים על האזור התיירותי הרועש שכולם רצים אליו בערב הראשון, הרובע המפורסם ההוא. רואים אותו בחמש דקות של הליכה בדרך למקום אחר, וזה בערך כל מה שיש שם לישראלי שבא לשלושה ימים בלבד. בזבוז של חצי ערב.
את היורדאן תשמרו ליום האחרון, וזה החלק שהכי אהבנו בתכנון הזה. השכונה הזאת היא לא אתר, היא ווייב, ולכן אי אפשר לעשות אותה בשעה. קפה סמאלה יושב על תעלת אגלנטירסגרכט, וקפה כריס פתוח מאז 1624. תשבו. שתו. אל תמהרו לשום מקום. ככה מסיימים כאן שלושה ימים.
לוגיסטיקה שתעזור לכם לסדר את הימים: מהשדה לתחנת אמסטרדם סנטרל יש רכבת שמתחילה ב 5.20 יורו, אז אם נחתם בבוקר אפשר להתחיל את היום הראשון כבר בצהריים בלי לשרוף חצי יום.
שלושה מקומות שלא תמצאו ברשימות
קפה סמאלה הוא בר חום קטנטן על תעלת אגלנטירסגרכט ביורדאן, וזה המקום שהיינו הולכים אליו בערב הראשון. לא בגלל שמוזגים בו משהו מיוחד, אלא בגלל איפה הוא יושב. אתם מוצאים כיסא על המים, וזהו, נגמר הערב.
קפה כריס פתוח מאז 1624, וזה לא סתם נתון יבש. זה מקום שהחזיק מעמד ארבע מאות שנה בלי להפוך לאטרקציה עם תפריט באנגלית ותמונות על הקיר. אנחנו מעדיפים אותו על כל בר תעלות מלוטש שתפגשו בדרך מהמרכז.
מוזיאון ואן גוך הוא החריג שבו הצפיפות שווה את זה. תכלס אין כמו לראות את הדברים האלה מקרוב, ובוקר שלם שם עדיף על שעתיים בריצה בין שני מוזיאונים. מי שלא אוהב מוזיאונים שידלג בלי אשמה, יש מספיק לעשות ברגל בחוץ.
החלק המשעמם שחוסך לכם כסף
תשעים דקות אחרי ההמראה מתל אביב אתם עדיין מעל הים, ואחרי 4.6 שעות אנחנו כבר ברכבת מסכיפהול לאמסטרדם סנטרל ב 5.20 יורו. זאת טיסה ישירה שלא אוכלת לכם יום, ולכן שלושה ימים כאן באמת עובדים. ארבעה עוד יותר.
החלון שאנחנו היינו סוגרים בו הוא זה שבין סוכות לחנוכה. אחרי שהילדים חוזרים ללימודים המחירים נופלים, ומרץ ונובמבר הם החודשים שמדדנו בהם 860 ₪ ו 898 ₪. בפסח ובחופש הגדול אל תתקרבו למספרים האלה, אתם תשלמו על העונה ולא על היעד. תכלס זה ההבדל הכי גדול בעמוד הזה.
מה שמפתיע כאן ישראלי: אנגלית עובדת בכל פינה, אין ויזה, והתשלום באירו. תביאו מתאם לתקע האירופאי. ותזכרו שבהולנד ראשון הוא היום השקט, לא שבת.
