כולם מדברים על באלי כאילו היא יעד של אינסטגרם, של שקיעות ויוגה וילדים בשנת אחרי צבא. אז זהו, שלא, וזה בדיוק מה שמרגיז אותנו בסיפור הזה. באלי היא אי עם תרבות משלו, עם טקסים שקורים בלי קשר אליכם ובלי שמישהו מצלם אותם, ועם צדדים שלמים שאף אחד מהחברים שלכם לא הגיע אליהם כי הם נשארו בחוף אחד.
תכלס, הדבר שבגללו אנחנו היינו סוגרים: ינואר. חרשנו את המספרים והחציון שמדדנו הוא 3,214 ₪, וזה החודש הזול שראינו. השאלה היחידה היא אם אתם מוכנים ל 14.5 שעות טיסה עם עצירה, כי זו לא קפיצה של סוף שבוע ארוך. פחות מעשרה ימים שם ואתם פשוט מבזבזים את הטיסה, ואת זה תגידו לעצמכם לפני שאתם מזמינים ולא אחרי.
עוד כמה דברים שכדאי לסגור בראש מראש: צריך ויזה בהגעה, כ 500,000 רופיה ל 30 יום, ויש מס תיירות של 150,000 רופיה לאדם שאפשר לשלם מראש. הדרכון חייב להיות בתוקף לחצי שנה קדימה, בלי יוצא מן הכלל. באנגלית מסתדרים בלי בעיה.
מה שאנחנו הכי סקרנים לגביו זה דווקא בתי הקפה הקטנים הרחוקים מהתיירים, לא אלה עם התור בחוץ.
באלי מתאימה לכם? תלוי מי אתם
תקשיבו, באלי מתאימה למי שיש לו שבועיים ביד ומוכן לחלק אותם בין כמה אזורים, למי שבא בשביל האנשים והטקסים ולא רק בשביל הבריכה, ולמי שנוח לו לזוז על אופנוע או עם נהג ולהגיע למקומות רחוק מהתיירים.
ממש לא מתאימה למי שמחפש קפיצה קצרה לעשות בה כלום, כי 14.5 שעות עם עצירה זה לא מחיר שמשלמים בשביל חוף. גם לא למשפחה עם עגלה, כי המדרכות שם מלחמה והמרחקים ארוכים. ומי שבא בשביל חיי לילה של עיר גדולה, אנחנו היינו אומרים לו לחסוך את הכסף ולטוס למקום אחר.
שלושה ימים בבאלי, כמו שאנחנו היינו עושים
יום ראשון. אנחנו היינו נוחתים ולא זזים רחוק. אחרי 14.5 שעות עם עצירה הראש לא מתפקד, אז היום הזה הוא לסדר את עצמכם: לשלם את מס התיירות אם לא שילמתם מראש, למשוך רופיות, ולהבין איפה אתם. בערב תצאו לאכול ותלכו לישון מוקדם, כי הפער שעות יתפוס אתכם בארבע לפנות בוקר בין אם תרצו ובין אם לא.
יום שני. עכשיו מתחילים ברצינות. בוקר זה הזמן להסתובב בשכונות הקטנות לפני שהחום מכה, ואחר הצהריים אנחנו היינו יושבים באחד מבתי הקפה רחוק מהתיירים, אלה בלי התור בחוץ, ופשוט לא עושים כלום. השאלה היחידה שכדאי לסגור עם עצמכם בבוקר היא אם אתם זזים על אופנוע או עם נהג, כי זה משנה לגמרי כמה תספיקו. בערב תשארו באזור, אל תתחילו לחצות את האי בחושך.
יום שלישי. זה היום שבו עוזבים את האזור הראשון ועוברים לשני, ופה נופל ההבדל בין מי שראה באלי למי שראה חוף אחד. אל תנסו לדחוס שלושה אזורים ביום אחד, זה לא עובד והמרחקים שם ארוכים בהרבה ממה שנראה על המפה. אם יש לכם שבועיים, כאן בדיוק מתחיל החלק הטוב.
הפינה שלנו
בית קפה קטן ברחוב צדדי, בלי תור בחוץ ובלי שלט באנגלית. זה המקום שאנחנו היינו מחפשים ביום השני, אחרי שהפער שעות מעיר אתכם בארבע. לא כי הקפה שם טוב יותר מזה שבמקום המצולם, אלא כי שם אפשר לשבת שעתיים ואף אחד לא מחכה שתקומו.
שכונה מגורים במקום המרכז התיירותי. אנחנו היינו בוחרים את האזור השני שלכם לפי כמה הוא רחוק מהתיירים ולא לפי מה שנראה טוב בתמונות. פה בדיוק נופל ההבדל בין מי שראה באלי למי שראה חוף אחד.
הצד שאף אחד מהחברים שלכם לא הגיע אליו. זה אומר לזוז על אופנוע או עם נהג, ולהקדיש לזה יום שלם ולא חצי. אם אין לכם שבועיים ואתם לא מוכנים לשעות נסיעה, דלגו על זה בכנות במקום לדחוס ולהתאכזב.
החלק המשעמם שחוסך לכם כסף
תקשיבו, אין טיסה ישירה מתל אביב לבאלי, וזה 14.5 שעות עם עצירה. תעשו את החשבון לפני שאתם מתלהבים: יום שלם הולך על הדרך לשם, ועוד יום בחזרה. מי שמנסה לדחוס את זה לשבוע פשוט קונה כרטיס יקר בשביל לישון במטוס.
החלון שבו זה הכי הגיוני הוא ינואר, והחציון שמדדנו שם הוא 3,214 ₪. זה נופל בדיוק על החלון הזול בלוח הישראלי, אחרי חנוכה ולפני פורים, כשאירופה קפואה ואף אחד לא נלחם על מקומות. פסח והחופש הגדול, לעומת זאת, זה מקום שאנחנו היינו מדלגים עליו בלי להתלבט.
מה שהפתיע אותנו בנתונים: מס התיירות של 150,000 רופיה לאדם הוא דבר נפרד לגמרי מהוויזה של 500,000 רופיה, ושניהם משולמים בנפרד. את המס אפשר לסגור מראש ברשת ולא לעמוד בדלפק אחרי טיסת לילה. והדרכון, חצי שנה תוקף, בלי רחמים ובלי לנסות את המזל.
