ארבע שעות וחצי מתל אביב וזה כל מה שצריך, ופריז היא בדיוק היעד שכולם היו בו וכולם היו בו לא נכון. הגענו אליה אחרי שהשווינו חצי אירופה, ומה שתפס אותנו זה שמרץ יוצא 690 ₪ חציון, נובמבר 770 ₪, ופברואר 793 ₪. כלומר החודשים שכולם פוסלים הם בדיוק החודשים שהעיר הזאת נהיית שווה. מרץ בפריז זה קר ואפור ומי שבא בשביל שמש ילך הביתה מאוכזב, אבל מי שבא בשביל לשבת שעתיים על כוס אחת בפינה של איזה קפה ולראות עיר עובדת, הרוויח.
הדבר האחד שבגללו היינו סוגרים: העיר הזאת עובדת ברגל. אתם לא צריכים רכב, אתם לא צריכים אטרקציות, אתם צריכים ארבעה ימים ונעליים. אנחנו היינו נותנים למגדל אייפל עשרים דקות מרחוק ומשם בורחים לשכונות, לשווקים, לרחוב צדדי עם בר קטן. שם הווייב, לא בתור.
שתי אזהרות לישראלי: צרפתית היא השפה כאן ואנגלית לא מובנת מאליה, בערך שליש מהתושבים מדברים אותה, במלונות ובמסעדות תסתדרו ובשאר המקומות תתאמצו. והכיס: פריז יקרה משמעותית משאר צרפת, אז תכננו לפי זה. השקעים כאן שונים משלנו והמתח 230 וולט, תביאו מתאם.
מי שמחפש חופשה של ים ובריכה, לא לכאן. מי שמחפש עיר שמחזיקה ארבעה ימים בלי רגע משעמם, נזרום.
מי ייהנה כאן, ומי יתאכזב
למי כן: למי שמוכן ללכת ברגל שמונה שעות ביום ולא ישאל אף פעם מתי מגיעים, ולמי שמוכן לתת לצרפתית לנצח אותו ולהצביע על התפריט בלי להתבייש. תכלס גם למי שנוסע לבד או בזוג ורוצה עיר שאפשר לעשות בלי לתכנן דבר.
למי לא: למשפחה עם עגלה שתגלה שכל תחנת מטרו היא שלוש קומות מדרגות, ולמי שיוצא לחופשה כדי לנוח, כי פריז לא נותנת לכם לנוח. ומי שרגיש לכיס, שידע שהעיר הזאת יקרה בהרבה משאר צרפת, אז אל תשוו לשום דבר ששמעתם על טיול בפרובאנס.
איך אנחנו היינו מסדרים שלושה ימים כאן
יום ראשון קומו מוקדם, לפני שהעיר מתמלאת. תתחילו ברגל בשכונה שאתם ישנים בה, קפה ומאפה בעמידה ליד הדלפק כמו כולם, ואז תפתחו את היום עם מגדל אייפל. אנחנו היינו נותנים לו עשרים דקות ממרחק, מצלמים, ובורחים משם ברגל דרומה במקום לעמוד בתור ולעלות. הערב הוא לרחוב צדדי עם בר קטן, ושם תישארו.
יום שני הוא היום העצלן, ולא במקרה. קומו מאוחר, תשבו על ארוחת בוקר ארוכה, ואז תלכו בלי מטרה. פריז היא עיר שעובדת ברגל, אז תנו לעצמכם להתאבד קצת ברחובות ולהיכנס לחנות שנראית לכם. פה בדיוק המקום לא למהר, ואם נתקעתם שעתיים על כוס אחת, זה הצליח. תזכרו שהעיר הזאת יקרה בהרבה משאר צרפת, אז תשמרו על עצמכם בכיס ותחלקו את הימים.
יום שלישי בלי שום תוכנית, וזה הכי שווה בשלושתם. תצאו מהדלת ותחליטו בצומת הראשון. האנגלית לא תמיד תעבוד, בערך שליש מהתושבים מדברים אותה, אז תצביעו על התפריט ותמשיכו הלאה בלי להתבייש. סגרו את היום בשוק או בשכונה שלא הגעתם אליה, ותשאירו משהו לפעם הבאה.
המקומות שאנחנו חוזרים אליהם
מגדל אייפל, האטרקציה שנמצאת בעשירייה הראשונה של פריז וגם בכל פיד שראיתם בחיים. אנחנו היינו נותנים לו עשרים דקות מרחוק ולא שקל אחד על תור, כי הכיף פה הוא לראות אותו מבצבץ בין הגגות בזמן שאתם הולכים לכיוון אחר לגמרי.
חנות קטנה שנכנסתם אליה כי השלט נראה לכם. זה מקום שכולם מדלגים עליו, ודווקא שם מתחיל להיות מצחיק, כי הצרפתית תנצח אותכם ואתם תצביעו על מה שאתם רוצים ותצאו עם משהו שלא התכוונתם לקנות. תכלס זה החלק שאנחנו זוכרים מכל טיול.
והמקום שאין לו שם: הפינה של איזה קפה, כוס אחת, שעתיים, ואתם מסתכלים על עיר שעובדת. זה לא אטרקציה ואף אחד לא ימליץ לכם על זה, אבל אם באתם לפריז בשביל להספיק דברים, פספסתם את הפואנטה.
מה שישראלי צריך לדעת
הטיסה עצמה לא מפחידה, ארבע שעות וחצי ישירות ואתם נחתים עם יום שלם ביד אם בחרתם שעה נורמלית. מה שכן, אל תתבלבלו: פריז היא אחד היעדים שהכי מושפעים מהלוח הישראלי, ובחגים הגדולים המחירים כאן פשוט מתפוצצים. החלון שאנחנו היינו סוגרים בו הוא אחרי סוכות, בנובמבר, או לחילופין פברואר ומרץ, כשהמספרים שראינו יושבים על 690 ₪ עד 793 ₪ חציון. פסח וסוכות זה לא הזמן לגעת בעיר הזאת.
מספיק לזה ארבעה ימים? בהחלט, ואפילו סוף שבוע ארוך עובד כאן מצוין כי אין העברות ארוכות ואין יעד פנימי שצריך להגיע אליו.
שני דברים שמפתיעים ישראלים: השפה. צרפתית היא באמת השפה כאן וכ-37% מהתושבים מדברים אנגלית, אז במלון ובמסעדה תסתדרו ובחנות השכונתית תצביעו. והמטבע יורו בלבד, דולרים לא יעזרו לכם ברוב המקומות.
